IN MY HOUSE




 
הגיגים של צהריי חג: כמו חלום ארוך שלא נגמר, כמו חיים בתוך בועה שאי אפשר
לנפצה לרסיסים, כמו שחייה ממושכת בבריכה חמימה לפעמים אתה שוקע ולפעמים צף.
מזה חודשיים שאני לא בשיאי, ודאי העניין  מורגש בהילוך האיטי שקיבל הבלוג.
מזה חודשיים תחושת עייפות אופפת אותי ועוטפת אותי כמו ענן שמסרב להרפות, מחלת
הנשיקה, מונו. העניין לא ביג דיל ועוד רגע ועוזב אותי אבל מדכדך עד מאוד.
העניין במחלת הנשיקה שאתה לא ממש חולה ולא ממש במיטבך, עייפות מרובה, לעיתים
חום, לעיתים אתה שוקע ברחמים עצמיים. אז כן אני הולכת לעבודה וכן לוקחת פרויקטים
מבלי להסס. אני גם ממש משקיעה והדבר אינו מורגש בבית או בעבודה, אני אבל בתוך עננה.
ככה זה בחיים אתה רוצה ככה וזה יוצא ככה, החיים גדולים מאתנו ויש להם תכנונים אחרים
משלנו, לפעמים הקוסמוס רוצה שתנוח ותפסיק את המרוץ המטורף הזה של החיים, לנו לא
נותר דבר אלא לחכות שהענן יתפוגג וננחת חזרה לעולם מטורף שלא מחכה לאף אחד ואפילו
לא לרגע.
שיהיה חג שמח
תמונה ראשונה: ג'ני הכלבה בפנסיון שלי ושל ליאור
תמונה שנייה: מתכוננת לשינה
תמונה שלישית: מיץ ענבים במסווה של יין
 


תגובות

רשומות פופולריות