WINTER THOUGHT





גשם, ישבתי בבית באבן ספיר וחשבתי לעצמי כמה טוב שהגיע סוף סוף החורף, שוטף איתו
את כל אותן תחושות מרירות שהציפוני בקיץ האחרון, כמו חלום בלהות שהגיע עתה אל סופו.
התעוררתי מהחלום מזיעה וסוף סוף ראיתי את הדירה הנעימה שלי ממנה סלדתי זמן ממושך
ונשמתי. הגשם ניקה את רצפות השביל המוביל אל ביתי וכך גם את המחשבות והמשקעים.
ייקח זמן מה עד שאתאושש לחלוטין אבל אין ספק שזאת התחלה. תה מלווה בקינמון וקול
אהוב קורא לי להתכרבל, קר. החורף מביא איתו ריחות מהילדות הרחוקה, טעמים ולפעמים
אני טובעת בזיכרונות ולעיתים הם מחבקים אותי ומנעימים את זמני. טעם המרק האהוב
המנחם, הגרביים החמות, שפיות. רציתי לצעוק ולהגיד ששום דבר כבר לא יכול להיות כמו
פעם שהבועה של התמימות התפוצצה ואין דרך חזרה וטוב שכך, המציאות חזקה יותר מכל
דבר וכמה מהר שתתעורר ככה יטיבו איתנו החיים שמנסים שוב ושוב להכניע. עכשיו אני
רוצה שקט, קור, מים שנופלים מהשמים ושוטפים אותנו חוטאים שכמותני, בני תמותה.

תגובות

רשומות פופולריות